צמח מוגן
כלנית מצויה - הפרחים פורחים תקופה ארוכה. זיהוי העלים – בגדול דומים לפטרוזיליה. אין עלים לאורך הפטוטרת, מתחלקים לשלוש אונות מרכזיות.
לפרח אין צוף אך יש הרבה אבקה – רובה משמש מזון לחרקים, ורק חלקה נדבק אליהם להאבקה. חלק מהאבקה גם עף ברוח.
צמח רעיל, לכן צאן ובקר לא אוכלים אותו. נפוץ מאד במקומות עם רעיה.
דבורים לא רואות צבע אדום, לכן הפרחים האדומים (דמומית, אדמונית, צבעוני) הם בעיקר פרחי אבקה (לא צוף) המיועדים לחיפושיות – החיפושיות באות בערב, מתפלשות באבקה, לנות ונפרדות רק בבוקר.
הכלניות יוצרות מרבדים בחגורת הספר, בעמקים ובמישור החוף.
צבע הפרח – גנטיקה. בכלניות מתקיימת תופעת -תאחיזה גנטית- לפיה יש שתי תכונות שמושפעות מאותו גן. הפרח נפתח מניצן בגודל מסוים, אך הולך וגדל עם התמשכות הפריחה. בשלב מסוים נגמר "המיכל הגנטי" של הצבע האדום ובמרכז הפרח הממשיך וגדל רואים צבע לבן.
-האדומות יותר עמידות ליובש, ולכן נפוצות בדרום, ואילו הצבעוניות יותר מפונקות ולכן נפוצות בצפון.
לפקעת אין צורה רגולרית, אלא כמו אבן קטנה. נמצאת כמה ס"מ מתחת לפני הקרקע (רדוד). בקיץ הפקעת יבשה (לכל היותר 20% מים, בשונה מבצלי גיאופיטים עם 70% מים גם בקיץ).
ביום סגריר הפרח לא נפתח – שומר על האבקנים יבשים. הזרעים עפים ברוח, אך חלקם נדבקים לעמוד ונובטים באותו מקום. (אורי פרגמן-ספיר).
