לביצנית לבנת-הבטן יש כמה מאפיינים ייחודיים בין הביצניות, והם שהקנו לה (ולאחותה האמריקאית הביצנית המנוקדת) מעמד של סוג נפרד, בין היתר, העובדה שכסות אפרוחיה היא חלקה וללא נימור. לבנת-הבטן היא הקטנה שבביצניות הנראות בארץ.
בניגוד למרבית הביצניות, המבלות במשטחי בוץ ובמים רדודים, היא מעדיפה חופים סלעיים של אגמים ונהרות. בארץ היא נראית בעיקר בנופי ברכות דגים ומאגרים, בהם היא תופסת עמדות בולטות הצופות על השטח, דוגמת סלעים וצינורות הנמצאים על גדת הברכה, ולעתים אף שבילי כורכר יבשים בין ברכות.
היא שוהה בדרך-כלל בגפה, וניזונה מפרוקי רגליים שהיא אוספת מפני השטח, מבלי לנעוץ את מקורה לתוך הבוץ. עמידתה נמוכה ושפופה, כשהגב כמעט מקביל לפני הקרקע.
מעופה חריג בין החופמאים, ומורכב מרצפים של חתירות כנף מהירות מאוד, מופרדים בקטעי גלישה קצרים, כשהכנפיים מקומרות מטה בנוקשות אל מתחת לציר הגוף. היא גם היחידה בין הביצניות שיש לה פס לבן בולט במרכז הכנף (בשולי הסוככות ובבסיס האברות), בדומה לחופיות.
התנהגותה תזזיתית והיסטרית משהו, כשהזנב ופלג הגוף האחורי הם הברומטר למצב הרוח. כשמתקרבים אליה, היא מוחרדת ממקומה בסדרה של קריאות רמות וצייצניות "סווי-סווי-סווי", מתואמות עם חבטות הכנף. מעופה קצר בדרך-כלל, נמוך מעל לפני המים, כשבזמן הנחיתה היא מענטזת בהתרגשות מעלה-מטה עם כל פלג גופה האחורי. כאשר גם הראש והחזה נכנסים למטוטלת, זה סימן שפרצה מלחמה וכדאי לתפוס מחסה.
אחד מסימני ההיכר הנוספים שלה בזמן עמידה, הוא ה"מפרץ" הלבן, העולה מצידי החזה אל קדמת הכנפיים.
ממדי הגוף: אורך 18-20 ס"מ ומשקל 42-80 גרם.
