זנבן ערבי. שמו ניתן לו עקב זנבו הארוך.
הוא מצוי בכל נחלי הנגב הגדולים. כמו כן יש זנבנים בבקעת באר-שבע, סביב קיבוץ חצרים למשל, סביב ישובים ובסיסי צהל בנגב, למשל על הר חריף, בשדה בוקר, בעין סהרונים, בניצנה, בממשית ועוד. ככל הידוע, כיום קצה גבול ההתפשטות הצפוני הוא הגיפתליק שבבקעת הירדן, שפך נחל תרצה - ואדי פארעה לירדן.
הזוויגים זהים לחלוטין, למעט צבע העיניים שהוא צהוב אצל זכרים, ושחור, מוקף בטבעת עין אפורה בהירה אצל נקבות. הזנבנים חיים בקבוצות המונות עד עשרים פרטים.
אורך הגוף 26-30 ס"מ, משקל 64-85 גרם.