דְּבוֹרָנִית רַחֲבַת-שׂפִית

צמח מוגן

דבורנית רחבת-שפית אנדמית וקיימת (על פי ספרו של אסף שיפמן) רק באזור השרון ובדגש על מרחב נתניה-הרצליה.
לכל הדבורניות שישה עלי עטיף – החמישה העליונים נראים כמו קסדה, התחתון, נקרא שפית, שונה ממין למין.
דבורנית – נראית כמו דבורה, שעירה כמו דבורה, מפיצה ריח הדומה לפֶרוֹמוֹן (הורמון שיוצא מהגוף) של דבורה.
האבקה לא מתפזרת אלא ארוזה בגוש צהוב – אָבְקִית. דבורה זכר מגיע לפרח ומנסה להזדווג, אבקית אחת או שתיים נדבקת לו לראש. הדבק חזק מאד, ויש סרטים שמראים דבורים שמנסים ללא הצלחה להיפטר מהאבקית. לאחר מספר ימים שוכח, ואז מאביק את הפרח הבא. בפרי מאות אלפי זרעים הנפוצים באמצעות הרוח למרחקים עצומים, אך בהיותם חסרי מאגר מזון הם נובטים רק בתנאים מיוחדים: כאשר הם נקלטים כטפיל על קורי פטריה מתאימה. 
כדי לוודא שתתקיים האבקה הפרח פתוח כ-10 ימים.
הפקעת נראית כמו אשך (ביוונית – אורכיס), ובדרך כלל יש שתיים - הפקעת הישנה (שמתרוקנת כשמזינה את הפרח של שנה) והפקעת החדשה ההולכת ומתמלאת – ביחד זוג אשכים.
לכל אחת מהדבורניות יש עיצוב קצת שונה של הדבורה, כך שהוגדרו כ-700 מינים סביב הים התיכון, אך מחקר מעמיק יותר צמצם ל-30. (אורי פרגמן-ספיר).