ארם צובא - ממלכה ארמית בצפון הארץ, שגבלה עם חמת (ממלכת תועי - שמואל ב ח, ט) בצפון, ועם ארם דמשק בדרום, עם מול הלבנון במערב, ועם מדבר סוריה במזרח.
כֶּתֶר אֲרָם צוֹבָא הוא כינוי לכתב יד חשוב של התנ"ך, שנכתב בטבריה על פי כל כללי המסורת הטבריינית, ככל הנראה בשנת 930 לערך. חוקרי המקרא רואים בכתר זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בגלל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. הרמב"ם העיד על דיוקו ומהימנותו של כתב יד זה. הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים, בקהיר ולאחר מכן בחלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בפרעות בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן-צבי. כתב היד הופקד במכון בן-צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל.. הוא מוצג כיום בהיכל הספר. מאז הגיעו לארץ פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא". ב-9.2.2016 הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.
המקור - ויקיפדיה.
