דישון מקראי הוא מין יחיד בסוגו של בעל חיים ממשפחת הפריים ותת משפחת הראמים. הדישון נחשב לאנטילופה בינונית בגודלה ומותאמת היטב לחיים במדבר. הוא בולט בקרניו הארוכות והמרשימות. כיום הדישון נתון בסכנת הכחדה חמורה.
הדישון בולט בקרניו המרשימות, המגיעות לאורך של למעלה מ-70 סנטימטרים ועד ל-110 סנטימטרים ובעלות 2–3 פיתולים בממוצע. הדישון הוא בעל חיים בגודל בינוני, אורכו נע בין 120 ל-130 סנטימטרים ומשקלו בין 60 ל-125 קילוגרם. הזכר גדול מהנקבה. הוא מותאם ביותר לחיים בתנאי מדבר קיצוניים. אורח חייו הלילי ופרוותו הבהירה (בקיץ צבעה לבן, בחורף צבעה חום בהיר) מגינים עליו מפני קרינת השמש, פרסותיו העבות עוזרות לו ללכת על חולות, הוא ניזון ממגוון רב של צמחי מדבר ומסוגל להתקיים תקופות ארוכות ללא שתיית מים. הדישון הוא חיה חברתית, והוא חי בעדרים המונים בין 2 ל-20 פרטים. הרבייה נעשית במשך כל השנה וההריון נמשך כ-9 חודשים.
תפוצתו של הדישון היא מדבר סהרה, מהסהרה הערבית ומאוריטניה עד מצרים וסודן. בעבר התקיים גם בארץ-ישראל באזור ים-המלח ניתן היה למצוא את הדישון עד סוף המאה ה-19. כיום ניתן למצוא דישונים בישראל בשמורת חי-בר יוטבתה, בספארי ברמת-גן, בגן החיות התנכי בירושלים, בגן הזאולוגי בבאר-שבע, בגן הבוטני-זאולוגי בנהריה, בעמק התכלת בצפת ובפארק לכיש באשדוד. בחי-בר יוטבתה בערבה ובספארי ברמת-גן הוקמו גרעיני רבייה על מנת להציל את הדישון מהכחדה ולהשיבו בהדרגה לטבע.
