איריס שחום תפוצתו בישראל:-
גדל בדרום הגולן, בהרי הגלעד בירדן, בחגורת הַסְּפָר של הרי יהודה ודרום מדבר שומרון, במדבר יהודה, בנגב הצפוני, בבקעת ערד, הרי יתיר, אזור גבעות להב עד צומת להבים. לפנים נמצא גם בדהריה. במדבר שומרון נמצא ריכוז גדול באזור הערוצים העליונים של נחל מכוך ונחל עוגה, וכן במורדות כוכב השחר ובצומת רימונים, ברום גבוה יותר של 400-700 מטר. ממעלה מכמש ועד רכס מעון נפתח פער גדול בתפוצה, למעט אוכלוסייה בודדת במצוקי נחל תקוע, ליד מערת חריטון, ואוכלוסייה קטנה בפאתי הכפר בני-נעים. ליד מעלה עמוס (חירבת כנוב) נצפתה בעבר אוכלוסייה, אך כנראה נכחדה בעקבות רעייה אינטנסיבית. לאחרונה גילה עוז גולן אוכלוסיות נוספות ברכס מעון (בואדי וואאר למרגלות כרמל, וליד זיף). בצפון בקעת ערד ובשמורת תל קריות שבהר עמשא גדלות אוכלוסיות גדולות בקשת גיאוגרפית דרך סנסנה, גבעות גורל וצפונה עד צומת להבים. {המקור: אתר הצמחים בסכנת הכחדה בישראל}.
המין משויך לסקציית "איריסי השושן", או בפי אחרים בקבוצת "איריסי ההיכל", (Oncocyclus), זאת, על פי מבנה הפרח.
הפרח – בנוי מ:
3 עלי עטיף עליונים, נראים כדגלים.
3 עלי עטיף תחתונים, עם כתם כהה.
3 עמודי עלי רחבים (בתוך הפרח) כותרתיים.
איריס הוא שחום אחד משלושת איריסי ההיכל בנגב. השניים הנותרים איריס הנגב ו-איריס ירוחם. כולם פורחים במועדים סמוכים האחד לשני.
קיים ויכוח רב-שנים האם נכון לקרוא לפרח בשם הסוג איריס או אירוס. הויכוח הונח לפתחה של האקדמיה ללשון העברית שפסקה אחרי בחינה ממושכת בתאריך 24.03.2004 ששני השמות לגיטימיים. אני שוכנעתי מהסבריו של דר עוזי פז ובחרתי בשם איריס.