מיינה מצויה היא עוף ממשפחת הזרזיריים שבסדרת ציפורי שיר. צבעה הכללי חום-כהה, עם כתמים לבנים על הכנפיים. הראש והצוואר בצבע אפור-כהה. המקור, סביב העיניים והרגליים, בצהוב.
מקורה באזורים הטרופיים של דרום אסיה. היא הועברה למקומות שונים בעולם בעיקר לצורך הדברה ביולוגית של מיני חרקים.
המיינה היא אוכלת כל וניזונה ממזון מגוון הכולל חסרי חוליות, ביצים, גוזלים. פירות ולטאות ועוד. היא נמנית עם העופות החקיינים, כמו מינים שונים של תוכים, ויש לה יכולת לחקות את צלילי סביבתה הקרובה.
ידועה כמתחרה עם מינים מקומיים על מזון ואתרי קינון וכגורמת נזק ליבולים חקלאיים.
זהו מין פולש בארץ-ישראל ונמנה על רשימת 100 המינים הפולשים הגרועים ביותר בעולם, עקב הנזק הכבד שהוא מחולל למגוון הביולוגי המקומי.
מיינה הובאה לישראל במהלך שנות התשעים של המאה ה-20 כחיית מחמד למתחם הצפארי בפארק הירקון בתל-אביב יפו, ושוחררה או ברחה מהכלובים. תוך זמן קצר היא התפשטה מתל אביב לכל גוש דן ומשם לרוב אזורי הארץ. כבר בשנת 2015 מיינה מצויה הייתה הציפור החמישית בתפוצתה בישראל, כשתפוצתה גדולה מזו של דררה, בולבול וצופית. בשנת 2020 הייתה הציפור הרביעית בתפוצתה בישראל, לאחר עורב אפור, צוצלת ויונת בית, והשנייה בתפוצתה באזור מרכז הארץ, כשמקדים אותה רק ערב אפור.
