עורב אפור משתייך למשפחת העורבים מסדרת ציפורי השיר. הוא בולט בגודלו, בהתנהגותו, בצבעיו ובקולותיו. הוא נפוץ בכל אירופה, באסיה ובצפון אפריקה. אפשר לפגוש אותו בגנים עירוניים וביישובי אדם. בית גידולו מגוון וניתן למצוא אותו בכל האזורים, פרט למדבריות חשופים. העורב האפור הוא בעל מקור חזק ומעובה.
העורב האפור אוכל-הכל, חרקים, חסרי חוליות, פגרים, ביצים, גוזלים, פרי, זרעים ועוד. הוא תר אחר מזונו בהליכה מתנדנדת על פני הקרקע. כדי להתקדם מהר הוא מנתר.
לעורבים חיי חברה מפותחים מאוד. הם חיים בהתגודדויות והנם מונוגמיים ונאמנים זה לזו כל ימי חייהם.
בישראל יציב, שכיח מאוד בחבל הים תיכוני, ובמהלך שנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת נרשמה עלייה תלולה בגודל האוכלוסייה.
העורבים האפורים הם "טיפוסים" פיקחים מאוד והם למדו לנצל היטב את השינויים המתרחשים סביבם לטובתם. העורב מרחיב את תחום תפוצתו בעקבות האדם שמספק לו שפע מזון ומקומות קינון מתאימים.
כיום העורב האפור נפוץ גם בבקעת באר שבע ובמערב הנגב ודרומה עד לקו ניצנה, שדה בוקר, מצפה רמון, ערד ודימונה.
העורב האפור זכה בתואר המפוקפק "מין מתפרץ" והוא נחשב מזיק בחקלאות.
ממדי הגוף: 44-51 ס"מ, מוטת כנפיים 84-100 ס"מ ומשקל 350-460 גרם.
